פסק-דין בתיק ת"ק 008280/04

בפני תביעה בגין נזק שנגרם למכוניותיהם של התובע והנתבע שכנגד (להלן: " התובע") והנתבעת 1 שהיא גם התובעת שכנגד (להלן: " הנתבעת") בתאונה מיום 7/2/04 בסביבות השעה 18:05. נתבעת 2 ביטחה את מכוניתה של הנתבעת בעת התאונה.

בכתב התביעה טוען התובע כי הוא נסע במכונית סקודה ממודיעין לכיוון כביש ירושלים תל-אביב ולפתע פגעה בו הנתבעת שנסעה אחריו - מאחור. כתוצאה נהדפה הסקודה לעבר המדרכה בצידו הימני של הכביש ונגרמו לה נזקים גם בצד הימני.

לטענת הנתבעת, היא נסעה בכביש 443, ולאחר שעברה את מחלף בן שמן ראתה לתדהמתה את מכוניתו של התובע נוסעת לאחור. למרות ניסיותיה לעצור, לא עלה בידה למנוע את התאונה.

בתאונה היה מעורב רכב נוסף, בו נהג עה/2, מר זאב נדלר. מכוניתו נסעה בנתיב השמאלי ונפגעה ממכוניתה של הנתבעת לאחר ההתנגשות בינה לבין התובע.

עיקרה של המחלוקת בין הצדדים היא האם התובע, שנסע אחרי בנו "החמיץ" את הפנייה ימינה בה נסע בנו, וכשהתגלתה לו הטעות נסע לאחור כדי לחזור ולפנות ימינה, כגרסת הנתבעת, או, כגרסת התובע שהוא נסע לאט לפני הפנייה ימינה, כדי לקרוא את השלט במחלף ולהתלבט אם לפנות ימינה או להמשיך ישר, ואילו הנתבעת פגעה בו מאחור בשל כך שהיא נסעה במהירות וללא זהירות.

אין מחלוקת שהתובע נסע אחרי מכוניתו של בנו מאחר ולא הכיר את הדרך.

בתצהיר שהוגש מטעם בנו של התובע הכחיש הבן כי סמוך לאחר התאונה אמר לאביה של הנתבעת כי הוא ואביו היו בדרכם לאריאל (מקום מגוריו של התובע), שכן לגרסתו הם היו בדרכם לביתו של הבן בהוד השרון. שנית הכחיש הבן בתצהיר כי אמר לאביה של הנתבעת שאביו נסע לאחור, ואין זה הגיוני שיסע לאחור משום שלצורך נסיעה להוד השרון היה על התובע להמשיך ישר.

תצהיר זה נותר, למצער, ללא משקל כלשהו משלא הגיע הבן לצורך מתן עדות. העובדה שהתובע לא זימן עד שבשליטתו למרות שעדותו חיונית להוכחת גרסתו ולמרות המחלוקת בשאלה אם פנה הבן ימינה או המשיך ישר, במיוחד כאשר לא ניתן למחדל זה טעם סביר ובהתחשב בעובדה שתובע נעזר בעו"ד דוברת השפה הרוסית, פועלת לחובתו.

התובע  העיד כי נסע ממודיעין להוד השרון. מאחר והוא לא הכיר את הדרך סוכם כי אם יאבד קשר העין ביניהם " צריך לנסוע קדימה לכיוון הוד השרון דרך פ"ת". מאחר ואיבד קשר עין עם בנו, נסע לאט, במהירות של כ- 50 קמ"ש, כדי לקרוא את השלט וכל כלי הרכב שהיו מאחוריו עקפו אותו. כשראה שהפנייה ימינה אינה לפתח תקווה, הגביר את המהירות לאחר שבדק במראה שהוא יכול לעשות כן.

לטענתו, גם הנתבעת, מייד לאחר התאונה לא האשימה אותו כי נסע לאחור אלא הוכיחה אותו על כך שעצר בכביש.

כמו כן העיד כי בנו לא פנה ימינה אלא המשיך בנסיעה ישר.

מכל העדויות (למעט אמרה אחת של אשת התובע שתוקנה על ידה וסותרת את האמור בתצהירה),  עולה כי בנו של התובע הגיע למקום התאונה דקות ספורות לאחר שהיא אירעה, כשהוא מגיע מאחוריהם מהכיוון מהן הגיעו מכוניות הצדדים. דבר זה תומך במסקנה שהוא פנה ימינה במחלף וכשראה שאיבד קשר עין עם אביו יצר עימו קשר, ואז נודע לו על התאונה והוא שב לאותו כביש ממנו יצא, תוך שהוא מגיע מאחורי המכוניות שעצרו עקב התאונה. עדותו של התובע כי בנו נסע לת"א וחזר אינה סבירה.

אשתו של התובע העידה תחילה כי היא לא יודעת אם התובע האט מהירות נסיעות ליד המחלף אם לאו שכן היא 'לא מבינה בזה', אך היא יודעת שבעלה עושה הכל עפ"י החוק. לאחר מכן העידה כי בעלה האט את מהירותו משום שהם קראו את השלט של הפנייה במחלף והיא היתה צריכה שהוא יתקרב אליו שכן היא לא הרכיבה את המשקפים המשמשים אותה לקריאה מרחוק. לא התרשמתי שהסתירות לגבי השאלה אם האט בעלה מהירות נסיעתו אם לאו, מקורן בקשיי שפה אלא בניסיון של העדה להבין למה מכוונים הדברים בטרם תיתן תשובתה. סתירות דומות עלו בעדותה כאשר היא טענה תחילה כי בנה הגיע למקום התאונה 25-35 דקות לאחר התאונה ורק לאחר שהופנתה לתצהירה בו נאמר שהוא הגיע מספר דקות לאחר מכן שינתה גרסתה והעידה שהוא הגיע 5-6 דקות לאחר התאונה).

הנתבעת העידה שנסעה בנתיב הימני בכביש שמוכר לה היטב. היא נסעה במהירות של 80-90 קמ"ש, ראתה את אורות מכוניתו של התובע ורק בדיעבד הבינה שאלו אורות הרברס שנדלקו שעה שהוא ניסה לחזור למחלף. עפ"י עדותה אירעה התאונה אחרי הפנייה ימינה. לכן מייד לאחר התאונה צעקה על התובע מדוע עצר בכביש בעוד שלמעשה הוא נסע לאחור.

גרסה זו לפיה נסע התובע לאחור הועלתה על ידה הן בהודעתה למשטרה והן בהודעתה לתובעת.

בגרסתה תמך עה/2 זאב נדלר. עפ"י עדותו הוא נסע בנתיב השמאלי כאשר התרחשה התאונה בין התובע לנתבעת בנתיב הימני כמה מטרים לאחר המחלף לפנייה ימינה. כמו כן העיד כי סמוך לפנייה ישנו אי תנועה משורטט על הכביש, והוא ראה את הסקודה נעצרת אחרי הפנייה, נוסעת לאחור ומתנגשת עם מכוניתה של הנתבעת 10-15 מ' אחרי הפנייה. (למעשה, העיד, הוא לא ראה את התובע נוסע לאחור אלא ראה אורות לבנים בחלקה האחורי של מכונית התובע ולכן הבין שהוא נוסע לאחור).

בהודעתו למשטרה מיום 8/2/04 (נ/1) מסר מר נדלר:

" רכב מסוג סקודה נעצר בפתאומיות הרכב שמאחוריו ... לא הספיק לבלום ונכנס בסקודה ותוך כדי זה גלש לנתיב השמאלי ופגע בכנף ימין שלי".

גם עה/2 העיד כי מייד לאחר התאונה שמע את הנתבעת צועקת על התובע מדוע עצר בכביש.